פסק דין בתיק ס"ע 3916-02-11

מבוא

1.       תובענה זו נדונה בשיטה דומה לאקורדיון. כל אימת שהסכמות מסויימות בין הצדדים הביאו לצמצום המחלוקות, והיה נראה כי המחלוקות עומדות להסתיים בדרך מוסכמת, שבו הצדדים והרחיבו את המחלוקות שנותרו, כך ששוב היה נראה שהפער בין הצדדים רחב מכדי שתהיה אפשרות לגשר עליו בדרך של הסכמה, וחוזר חלילה. בסופו של דבר הצליחו הצדדים להגיע להסכמה דיונית שאיפשרה את מתן פסק דין זה, אשר בשל תוצאתו - מביא לסיום ההתדיינות בתובענה.

2.       בהתאם לשיטתם - הרחיבו ב"כ הצדדים את המחלוקות שעלינו לדון בהן בפסק דין זה, אך אנו ננסה שלא להיתפס לשיטה זו, וננסה לתת פסק דין תמציתי ככל האפשר, שיכריע רק במחלוקות שאכן נותרו לדיון. בטרם נעשה זאת, נתמצת את ההליכים שהיו בתובענה.

תמצית ההליכים בתובענה

3.       בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 124,902.78 ש"ח ועוד פיצוי בשל עגמת נפש לפי שיקול דעת בית הדין, ועוד פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין מה שנטען כי הוא הטרדה של אשת התובע.

סך של 95,000 ש"ח מתוך הסכום המדוייק שנתבע (124,902.78 ש"ח), היה בשל פיצוי שהתובע עתר לקבל מכח סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (שייקרא להלן: " החוק" " חוק הגנת השכר"), וזאת בשל טענת התובע שבמשך 19 חודשים, הנתבעת לא מסרה לו תלושים תקינים, כנדרש על פי סעיף 24(ב) לחוק.

          סך של 4,159.26 ש"ח מתוך יתרת הסכום הנתבע, חושב כפיצוי הלנה, בשל טענת התובע על כך שהנתבעת הלינה את ההפרשות שהיה עליה להעביר לקופת הגמל, וזאת - משהתברר לתובע שההפרשות בעד החודשים מאי ויוני 2010, הועברו לקופת הגמל באיחור - ביום 16/9/10 וביום 30/9/10.

יתרת סכום התביעה  (כלומר סך של 25,743.52 ש"ח), נדרשה בשל טענות התובע על המגיע לו כהפרשי שכר עבודה, הפרשי גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה והחזרי הוצאות נסיעה).

4.       הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את זכאות התובע לקבל ממנה דבר מה, ויחד עם זאת העלתה טענות קיזוז שונות, בטענה שאם יימצא שהתובע עדיין זכאי לתשלום, יש לקזז סכומים שונים מאותו תשלום.

5.       לאחר הגשת כתב ההגנה, הוזמנו הצדדים לישיבת גישור בפני מגשר פנימי בבית הדין (נציג ציבור), אלא שישיבה זו לא הביאה להסכמה בין הצדדים, והתיק הועבר לקביעתו לדיון.

6.       בהחלטה מיום 23/6/11, התיק אכן נקבע לדיון אך במקביל התבקשו באי כחם של הצדדים למסור פרטים נוספים על האמור בכתבי הטענות שהגישו, הכל - כמפורט בהחלטה האמורה. ב"כ הצדדים אכן הגישו פרטים נוספים (כמעט) כפי שנדרשו, ולאחר מכן, התקיים דיון מוקדם (לאחר שנדחה לבקשת מי מהצדדים).

בטרם הדיון הנדחה, היתה גם הסכמה לנסיון גישור נוסף, בפני משפטן שעבד אז בבית הדין, אלא שאותו מגשר עזב את עבודתו בבית הדין, כך שלא היתה ישיבת גישור בפניו. הצדדים אף הסכימו  על ישיבת גישור נוסף בפני משפטן שהיה גם נציג ציבור, אלא שגם ישיבה זו לא הביאה ליישוב המחלוקת.

7.       בעת הדיון המוקדם, ביום 9/1/12, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי בענין כל רכיבי התביעה מלבד שניים, ולהסכמה שקיבלה תוקף של החלטה בענין שני הרכיבים האחרים.

כך נאמר בהסכמת הצדדים:

"הגענו להסכמה שלפיה מבלי שכל צד מודה בטענה מטענות הצד שכנגד, תשלם הנתבעת לתובע סך של 20,000 ש"ח, בניכוי הסכום שמופקד על חשבון פיצויי פיטורים בחברת הביטוח אילון, סכום שישוחרר לזכותו של התובע.

...

הסכום האמור יהיה לסילוק מלוא טענות התובע מלבד טענותיו בענין זכאותו לפיצוי בשל הלנת ההפרשות לקרן הפנסיה, בסך 4,159.26 ש"ח ובענין פיצוי לדוגמא לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, בסך 95,000 ש"ח.

אל מול הטענות שהתובע עומד עליהן, תעמוד לנתבעת טענת הקיזוז בסך 11,743.70 ש"ח.

בענין העניינים שנותרו במחלוקת, אנו ננסה ליישב את המחלוקות בינינו. אם לא נצליח בכך, נשקול אפשרות של הסמכת בית הדין לפסיקה לפשרה, לאחר שנגיש סיכומים בכתב.".